ארכיון לקטגוריית : שביל גולני

חזרה לעמוד שביל גולני

למקטע הקודם        למקטע הבא

המפה באדיבות OSM   נקודת התחלה: צומת עין – חצבה נ.צ:   524644 / 223758.  נקודת סיום: מזרחית לחצבה, נ.צ: 519414 / 227252. אורך המקטע: כ 11 ק"מ.  מפת סימון שבילים מספר 14: צפון הערבה ומזרח הנגב. בעוד שבמקטע הקודם למקטע זה (בנחל אמציה), השביל עובר באזור המעבר המבותר שבין שולי שמורת מדבר יהודה לבין האזור המשיק לים המלח מדרום, הרי שבמקטע זה אנו כבר מטיילים ממש בחלק הצפוני של הערבה. המקטע הנוכחי ושלושת הבאים אחריו היוו חלק מהדרך אותם עשו לוחמי חטיבת גולני במלחמת השחרור עת פרצו מהערבה ועד אילת. בקע הערבה משתרע מאזור ערבת סדום בצפון ועד לראש מפרץ אילת בדרום. ממזרח הוא תחום במצוקי ההעתקים של הרי אדום , ובמערב – במורדות הרי הנגב המזרחיים ובמצוקי ההעתקים שבשולי הרי אילת המזרחיים . בהיותו בסיס סחיפה ענק לכל מערכת הניקוז היורדת מהרי הנגב ממערב ומהרי אדום ממזרח , זהו אזור צבירה מובהק של חומרי סחף , המצטיין בדרך כלל בקווים מורפולוגיים מפולסים וישרים . אך על אף האשליה האופטית כי העמק מפולס ואופקי למלוא אורכו , מפתיע לגלות כי פני השטח של מישורי הערבה עולים לגובה של 650 מ'- מים המלח בצפון ועד לגב הערבה בדרום , שגובהו כ – 250 מ'מעל פני הים התיכון . את מישורי הערבה מרכיבות היחידות המורפולוגיות האלה : חבל הבתרונות של תצורת הלשון . משתרע מדרום ים המלח בצפון עד אזור חצבה בדרום . חבל הבתרונות מתרומם מעל המלחה של ערבת סדום במצוק זקוף שגובהו עשרות מטרים . זהו קו העתק המפריד בין מישורי ערבת סדום לאזור הבתרונות . באזור זה הורבדו סלעי המשקע האגמיים הבהירים של ימת הלשון . לאחר נסיגת הים , וחשיפת הקרקעית המפולסת עם המשקעים הללו , בותר השטח על ידי מאות ערוצים צרים ועמוקים, עד כדי יצירת נוף הבתרונות המפותח ביותר בישראל . גבולו הדרומי של חבל הבתרונות הלבן הוא בשדות המושב חצבה . חבל גבעות המשאר של תצורת חצבה . בין עין חצבה למושב עין יהב משתרע מישור של צרירים ( סריר ) הבנויים חלוקי גיר וצור , שממנו מזדקרות גבעות טרפזיות מרשימות של אבן חול אדומה , אפקי חרסית ושכבות קשות של סלעי תלכיד ( קונגלומרט ) : גבעות שיזף , גבעת פרסה , גבעת חרדון ( שם מקומי ) . גבעות אלו הן משארים של חולות וחלוקים שהושקעו בערבה בתור – המשנה ניאוגן ונסחפו ממרבית השטח . מישורי החוליות . מאזור עין יהב דרומה משתרעות בעמק הערבה – בעיקר בתחום הירדני – חוליות ( דיונות ) שמקורן בהסעת חולות מקניוני הרי אדום . נופי חוליות אלו מוגבלים בערבה התיכונה לתחום הירדני בלבד , אך בערבה הדרומית הם מופיעים גם בצד הישראלי : באזור גרופית – יטבתה , וכן באזור נחל נחשתן , שממזרח לבקעת תמנע . החוליות באזור נחל נחשתן מקורן בהסעת החול מתוך "מכתש" אבן החול של תמנע . מישורי הקאע . מגב הערבה למפרץ אילת יורדים פני השטח בשיעור של 250 מ', על פני מרחק אופקי של 70 ק"מ . השיפוע אינו מספיק להתפתחות נחל מנקז בערבה הדרומית . בהעדר שיפוע מינימלי לניקוז , וכן בשל מחסומי חוליות שחדרו מפתחי הקניונים של הרי אדום אל מרכז הערבה ( חוליות ואדי א – סיק וואדי רקיה – באזור אלע'רנדל ) , נוצרו בקרקעית הערבה מישורים חסרי ניקוז , שבעונת הגשמים הופכים לאגמים עונתיים רדודים . בעבר היו ארבעה שקעים כאלו בערבה הדרומית : קאע א – סעידיין , מלחת יטבתה , מלחת עברונה ומלחת אילת . כיום נותרו למעשה רק שלושה , לאחר שמלחת אילת נוקזה לעבר מפרץ אילת והפכה לשטח חקלאי . נראה שזה יהיה גם גורלה של מלחת עברונה ( קאע א – דפיה ) , העוברת תהליך של הכשרה חקלאית וניקוז. את הערבה הדרומית מאפיין , בעיקר בצדה המזרחי , נוף מיוחד של מניפות סחף ענקיות הנוגעות אחת ברעותה . למניפות אלו שיפועים די חריפים , מחזית המניפה ועד לקדקודה ( פתח הקניון שדרכו יוצאת המניפה ) , ובחתך לרוחב המניפה בולטת העובדה כי מרכזה גבוה יותר משוליה . נוף מרשים של מניפות סחף ה"רוכבות" על קרקעית הערבה נגלה למתבונן אל שוליה המזרחיים של הערבה הדרומית , מצוקי עמרם או מהר תמנע . אנו מתחילים מצומת עין חצבה (1). לאורך כל מקטע זה, התנועה היא במקביל ובסמוך לכבישים לכן יש לשים לב ובשום שלב לא לצעוד על כביש. תחילה נלך מערבה. נביט צפונה: נוף הבתרונות הלבן, המורכב מגבעות רבות וערוצים ביניהן נראה מלוא העין. לאחר כקילומטר וחצי נפנה דרומה. במבט מרוחק דרומה מלוא האופק בולט לובן הגיר בשטח ומידי פעם ריכוזים כהים יותר – אבני צור הפזורים במרחב. בכיוון הזה המרווחים בין הגבעות הבולטות גדולים יותר ולמעשה אלה הם גבעות משאר. כ 300 מטר לאחר הפנייה נבחין בשביל בסימון אדום המגיע ממערב ומתחבר לשביל שלנו. אפשר להמשיך הלאה אך מומלץ לעזוב לזמן מה את השביל וללכת עם השביל הזה כקילומטר לעבר גבעת חצבה (2). גבעה גדולה , דמוית טרפז , ברום של 75 – מ', המתנשאת מעל מישורי הערבה , כקילומטר אחד מצפון – מערב לחצבה הקדומה . זוהי המזרחית בשורה של גבעות משאר ניאוגניות , הערוכות בטור שכיוונו צפון – מערב – דרום – מזרח , המקביל לגדת נחל חצבה ( ואדי אלקטיפי ) . השם ניתן לגבעה על ידי אנשי בית ספר שדה חצבה של החברה להגנת הטבע . שמה של הגבעה במפות גבעת חצבה . גבעת פרסה בנויה רובדי אבן חול אדמדמה , ועליהם כיסוי עבה של קונגלומרט מתצורת חצבה מן הניאוגן . תצורה זו פזורה במקומות רבים בהר הנגב – בנחל פארן , בשוליים המערביים של צפון הערבה , באגן באר שבע , באגן ממשית ובמישור ימין – רותם. זהו סלע משקע נחלי שמקורו כנראה בהרי אדום. מגבעת פרסה יש תצפית נוף נאה אל אזור הבתרונות של חור הלשון שבצפון הערבה , אל הרי אדום ואל רכס מחמל – צפון קמר רמון . לאחר ביקור בגבעת פרסה נשוב אל השביל ונפנה דרומה. כ 400 מטרים של הליכה יביאו אותנו אל עיר-אובות (3), המעיין החרב עין חצבה ואל עץ שיזף עתיק וגדול (4) שגילו מוערך בכ 1500 שנה. המקום הזה מכיל שרידי ישוב עתיק אך רואים כאן גם צריפים ישנים ששימשו כאן את הבריטים עת היה במקום מחנה צבאי וגם את חיילי צה"ל החל ממלחמת השחרור. חיילי חטיבת גולני שנטלו חלק במבצע "עובדה" לשחרור הנגב והערבה בואכה אילת, חנו במקום הזה לאחר שירדו מכורנוב (כיום ממשית). הטור הממונע שכלל אז ג'יפים של סיירי החטיבה ומשאיות להובלות לוחמים וציוד, עשה את הדרך מכורנוב במשך יום שלם שכן הכביש היחיד לאזור הערבה ולאילת באותם ימים היה הכביש הצר שירד דרך מעלה עקרבים ואחר כך פנה מזרחה לעבר עין חוצוב (חצבה הישנה ). הרכבים הגדולים נסעו בסיבובי הכביש הצר ובמיוחד באלה של מעלה עקרבים בזהירות רבה מה שגרם לנסיעה איטית ומתמשכת והתמקמו בצריפי עיר אובות לקראת ערב לחניית לילה ולהתארגנות לקראת המשך המסע דרומה. הדעות באשר להיסטוריה של המקום חלוקות. יש הרואים במקום את הישוב תמר המקראית שבגבול שבט גד, או תמרה מהתקופה הביזנטית, המקום אף מצוין במפת מדבא מהמאה השישית לספירה כרצפת כנסייה מפסיפס בעבר הירדן המזרחי, מיקומו של הישוב שמוקם בנקודת מעבר והימצאות המים שימש את מתיישבי המקום לאורך הדורות, בעת החפירות לעומק חמש שכבות, נתגלו שרידי שלוש מצודות אחת מעל השנייה, כאשר משערים כי התחתונה מתוארכת למאה השביעית שמינית לפני הספירה, בימי המלך חזקיהו. מצודה זאת ואלו שנבנו לאחריה החזיקו עד שנת 586 לפני הספירה, בתקופת נפילת הבית הראשון, בממצאי החפירות נתגלו שרידי מקדש אדומי, כך משערים ,הממצאים נתגלו מחוץ לחומת המצודה, בשרידי המקדש נמצאו שברי חרסים ,כלים וצלמיות, כיוון שהממצאים נתגלו מנופצים משערים שהם נופצו בידי תושבי המקום היהודים, על פי הידוע האדומים הגיעו לאזור בתקופת סוף ימי בית הראשון .על חורבות ההרס הרומאי בנו הנבטים תחנת מעבר ואכסניה בדרך הבשמים בין תימן לבין עזה, כאשר דרך המלך הובילה מהעבר המזרחי של הירדן ופנתה לחציית המדבר במסלול הבשמים לעזה, נקודות שמירה ועמדות משמר הוקמו באזורי הערבה ובאזור ים המלח במאה השלישית רביעית לפני הספירה, המצודה הרומאית כללה חומות רחבות ומגדלי שמירה חזקים, בניית מצדיות אלו בידי הרומאים על מנת להגן על גבולם מפני כיבוש, בישוב הרומאים ניתן לראות מחסני אחסון גדולים ובורות מים , וכמנהג הרומאים נבנה במקום בית רחצה מחוץ לחומות הישוב, במבנה שאליו נאגרו מי המעיין עין חצבה. על מנת להגן על העוברים ועל תושבי המקום נבנתה מצודה מרובעת מוקפת חומה וחצר, במאה השלישית לספירה ,שאת שרידיה אנו רואים בין שרידי ההתיישבותיות השונות כיוון שהמקום עבר שתי רעידות אדמה בין המאה השלישית והרביעית . לאחר הכיבוש המוסלמי המוקדם של האזור במאה השביעית לספירה, הוקם במקום ישוב חקלאי כחווה, אך הוא ננטש במהרה והמקום שימש שבטיים בדואיים שגרו באזור, בתקופת המנדט הבריטי בשנת 1930 הוקם מוצב צבאי למשטרת הרוכבים הבריטית , במבני המוצב הבריטי שהוקם, השתמשו הבונים באבני  שרידי המצודות , שופצה הבאר, הוקמה משאבה לשאיבת המים, שוקת להשקיית הגמלים והסוסים, כמו כן הוקמה במקום קנטינה לשימוש המחנה הבריטי במקום, התחנה נעזבה לפני קום המדינה כיוון שאת החיילים הכריעה מחלת הקדחת, בעיה נוספת הייתה אי הסתגלות הסוסים לאזור. בסוף שנות השישים הגיע למקום יהודי והקים חווה חקלאית בשם עיר אובות, הצטרפו לישוב יהודים דתיים ואנשים מארצות הברית בעלי השקפות דתיות על פי אמונתם, לאחר מותו של היהודי התימהוני התפזרה הקהילה, כיום במקום פועל מרכז ללימוד המדבר וחיי המדבר בדגש על סיורים בסביבה ולימוד ושימור שיטות מחייה מדבריות מימים ימימה.  לגבי עין חצבה, הרומאים לקחו בזמנם את המים מעין אל חוצוב שפירושו בערבית עין השפע , (הנקרא כיום עין חצבה) הממוקם מעט מצפונה לעץ השיזף הענק. מהמעיין נותר רק שמו איך שתרצו בערבית או בעברית. חכמי הדור הישראלים חצבו בשנת 1952 בקרבת המעיין על מנת לשאוב את מי התהום, ברצותם לספק מים לתושבי האזור, וכיוון שיינקו יניקת יתר מפטמת המעיין הותירו אותו יבש לאחר תקופה קצרה. העץ העתיק נפגע במידה מסוימת משאיבת מי התהום אך תושבי הישוב נותנים לו מים בטפטוף וכך הוא עדיין שורד. נמשיך מעיר אובות על השביל שפונה לאחר זמן קצר צפונה לאחר כחצי קילומטר שוב מזרחה. בשלב מסוים חוצים את כביש 90 מזרחה והשביל פונה שוב צפונה ולאחר כחצי קילומטר מזרחה ובמקביל לכביש 227 עד הישוב עידן. קטע השביל כאן כמו גם הכביש עובר בין מטעי ישובים חצבה ועידן. בחלק השני הנוף הסמוך לשביל מדרום הוא מצוקי מעט ואנו הולכים כאן צמוד לנחל חצבה. לאחר כ 4 קילומטרים נגיע לפאתי הישוב עידן שהוקם על ידי עולים מקנדה וארה"ב ב 1980. כאן השביל מבצע תפנית חדה לכיוון דרום ואנו עוברים בכניסה לדרך השלום (5). זהו חלק הראשון בו נלך בדרך זו, בקטע הצפוני ביותר שלה. בטרם נלך בה שימו לב כי היא בעצם על דרך סלולה ומתאימה גם לאופניים ורכב אך אין לסטות ממנה עקב הקרבה לגבול וגם משום שבערוצי הנחלים יתכן שיש מוקשים שנסחפו בשיטפונות. החממות שאנו עוברים בסמוך אליהן בדרך הן פרטיות ואין כניסה אליהן ללא רשות הבעלים. דרך השלום הנמתחת במקביל לערוץ נחל ערבה, מאפשרת להכיר אותה באופן פחות מוכר ולאורכה יש מספר נקודות תצפית לעבר ערוץ הנחל, מאגרי המים שלח הישובים חצבה ועין יהב בהמשך ולעבר החממות. דרך השלום עוברת למעשה בגדה המערבית של נחל ערבה. בגדה זו נוצר מצוק שכולו בנוי מסלע מסוג "חוואר הלשון" . זהו סלע משקע אגמי רך שהותיר אחריו בסוף תקופת הפלאוקן , 60,000 – 15,000 שנה לאחור אגם מים שכיסה את חלק בבקע ים המלח ועמק הירדן מהכנרת ועד לחצבה. סלע רך זה נוטה להתפורר וגושיו נופלים מעת לעת לתחתית ערוץ הנחל כך שמוטב להימנע מהתקרבות יתרה לשפת המצוק, אין לדעת כמה היא יציבה. כשני קילומטרים דרומה יביאו אותנו למצפור השלום (6) , בנקודה זו מתחבר שביל מסומן המגיע ממזרח. יש לשים לב שנקודה זו נקראת במפה מצפור השלום אבל בהמשך, כקילומטר ורבע דרומה השביל עובר במקום שנקרא "מצפה השלום" ,הבולט מעל הסביבה ובו הוקמה סככה לנוחות המטיילים. נתעכב אם כן קצרות במצפור השלום ונמשיך למצפה המסודר (7), שם נעצור למנוחה. התצפית שם היא לעבר הגבול עם ירדן וחממות הישובים באזור. במקום יש תחנת מידע על הגבול עם ירדן ועל הגאוגרפיה והטופוגרפיה של הערבה. נמשיך עם השביל דרומה ואנו כבר בפאתי המושב חצבה. אנשי המושב מתפרנסים מחקלאות בעלת ייחוד כגון חממות לפרחים וצמחים ודגי נוי, מטעים שמתאימים לאקלים כגון תמרים ומנגו, תיירות מדבר וצימרים. במקום גם בית ספר שדה חצבה הידוע. אנו מגיעים מזרחית לישוב , מול מרכז הישוב בערך עד למקום בו השביל מבצע תפנית חדה מזרחה (8). כאן מסתיים מקטע זה. מידע כללי להולכים במקטע זה אחריות המטייל

• כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
• כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
• כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
• כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
• המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
• באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
•  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
• על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

זמן הליכה משוער: כ 6-7 שעות כולל הפסקות. דרגת קושי: תלויה בכושרו של כל מטייל הוראות בטחון למקטע זה:

• במהלך כל המקטע צועדים במקביל לכביש יש לשים לב היטב ולא לעלות על הכביש עצמו.
• מלבד אותם מקומות בהם מומלץ בתיאור המקטע, אין לסטות מהשביל.

טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה)  08-9253321   מרכז שירותי חירום צומת קליה (הלידו)  02-9409393, מועצה אזורית מגילות ים המלח: 02-9943955 טלפונים חשובים:   משטרת מודיעין: 08-9726444, ביה"ח הדסה עין כרם: 02-6777111/333 אפשרויות חילוץ במסלול:  אפשריות לכל אורכו של המקטע אפשרויות לינה באזור: צימרים בחצבה ועידן . מקומות שכדאי לבקר בהם באזור: אזור המכתש הקטן ומעלה עקרבים.

חזרה לעמוד שביל גולני

למקטע הקודם        למקטע הבא

המפה באדיבות OSM נקודת התחלה: מפגש נחל מזר עם שביל בסימון אדום, נ.צ.:  223903 / 542192   נקודת סיום: מפגש עם שביל בסימון אדום החוצה את נחל אמציה,                 נ.צ.: 230569 / 535304 אורך המקטע: כ 14 ק"מ.  מפת סימון שבילים מספר 14 . הערה:  יש לשים לב שלנקודת הסיום ניתן להגיע רק עם רכב בעל הנעה קדמית. במקטע זה אנו עוברים מהגבול המזרחי של מורדות רכס חצרה לערבה הצפונית מזרחית. רכס חצרה שייך למערכת הקמרים של הנגב הצפוני שכיוונם מדרום מערב לצפון מזרח. אלה רכסים מקבילים וביניהם עמקים דמויי מרזב. מערכת הרכסים כוללת את: רכס שבטה, רכס הר צבוע, רכס חלוקים, רכס חתירה ורכס חצרה – שהוא המזרחי ברכסים. זהו רכס אסימטרי בחתך הרוחב שלו: מדרונותיו הפונים לצפון מערב הם בעלי שיפוע מתון ומדרונותיהם הדרום מזרחיים מגיעים לשיפועים חריפים, לעתים עד 70 מעלות ויותר.  מספר שברים שכיוונם דרום צפון חוצה את הנחלים היורדים מהרכס ויחד עם המכתשיםהסמוכים, יוצרים נוף מרהיב שתמיד מושך מטיילים לאזור. מסלול המקטע מתחיל ממש עם סיום הקטע התלול של נחל מזר למי שיורד אותו מקיר המצוק שמעל המכתש הקטן. או אז הולכים עם השביל במורד מתון דרומה מרמת מזר ואחר כך פונים היישר מזרחה בקטע המהווה אזור ביניים בין דרום מדבר יהודה לצפון ערבה. קילומטרים בודדים בהמשך מביאים אותנו אל הערבה הצפונית כשמולנו כבר בולט הנוף המחורץ של הבתרונות שהותיר כאן. הערבה היא שקע טקטוני, אשר התמלא בשכבות עבות של סחף בעובי המגיע למאות ואף לאלפי קילומטרים. גבול טבעי ברור מפריד בין צפון הערבה לבין ערבת סדום, והוא מתלול שבר אמציהו הבנוי מסלעי חוואר הלשון הנמשך ממערב לנאות הכיכר ועד למרגלות הרי אדום הצפוניים. מתלול זה מתרומםכ 30 מטר מעל ערבת סדום, כיוונו צפון מזרח והוא ידוע גם בכינוי " מדרגת ההעתק של נאות הכיכר".בשוליים המזרחיים של הערבה הצפוני שאנו עוברים בהם נחשפות כל יחידות הסלע הבונות את החתך הגאולוגי בחלקן הדרומי של ישראל ושל ירדן, החל מסלעי התשתית המגמתית מטמורפית (מהפרקמבריום)  ועד לגג החתך של הסלעים היבשתיים הצעירים.  בשוליים המערביים נחשפים סלעי משקע ימיים של החבורות יהודה (בעיקר גיר ודולומיט), הר הצופים (בעיקר קירטון עם שכבת צור)  ועבדת (גיר וקירטון). סלעי משקע ימיים מסיביים אלה הם תוצאה של הצפות חוזרות ונשנות בעיקר בתקופה של 100 – 40 מיליון שנה לאחור. מאז החלה התרוממות אטית של האזור הזה והים נסוג מהאזור. אבל אגם גדול של מים מתוקים שרר כאן ממש לא מזמן במונחים גיאולוגיים. בחלק מהמקטע בו אנו מטיילים הוא התקיים בתקופה של מלפני כ 70000  ועד 15000 שנה טרם זמננו אגם גדול שהשתרע ברציפות מחצבה בדרום ועד הכנרת בצפון ומשקעיו שנותרו בשטח מעידים על תקופה גשומה.  ים המלח הוא למעשה שריד של אגם זה שהותיר אחריו סלעי משקע דקי גרגיר המכונים חוואר הלשון. המקטע שלנו עובר ממש בשטח בו שרר אגם זה והביתרונות החוואריים הרבים בשטח באזור נחל אביה ונחל אמציה הם העדות לכך. נתחיל בנקודה בה חוצה נחל מזר את כביש המכתש (1) , למעשה כביש זה אינו סלול לכל אורכו אך הוא רחב ונוח למעבר כל רכב. נחל מזר סיים באזור זה את הקטע קניוני המרהיב שלו וממשיך לכיוון דרום מזרח עד שנשפך לנחל צין. אנו נעים עם השביל המתלכד כעת עם שביל רחב בסימון אדום לכיוון דרום מערב. נוף מצלעות המכתש הקטן ילווה אותנו ממערב עוד זמן ניכר. בכיוון מזרח מבחינים במזרח בים המלח ובמיוחד בחלקו הדרומי באזור ערבת סדום בה בולט הישוב נאות הכיכר עם המטעים הירוקים באזור שלו. באזור הקרוב לנו, מזרחית לשביל, יורדת רמת מזר לעבר הערבה והיא משופעת בנחלים היוצרים בה נוף מחורץ. ואם הזכרנו נחלים, במקטע זה נטייל בקטע שניים מהבולטים בנגב: נחל חצרה ונחל צין שהוא מהגדולים בנגב. בשטח הקרוב לנו כעת ראוי במיוחד להזכיר את נחל צנין שעוד מעט נחצה אותו. הוא ראוי ליום טיול בפני עצמו, יש בו גבים המתמלאים בעונה שבה יורד באזור מספיק גשם וכן קניון ומעוקים מרהיבים. לאחר שנעבור אותו השביל פונה לזמן קצר מערבה ולאחר מכן שוב דרום מזרחה (2) . זמן קצר אחר כך ממשיך השביל בסימון אדום אל נחל חצרה והמכתש הקטן והשביל שלנו מתלכד עם שביל בסימון כחול, ממשיך כמה מאות מטרים דרום מערבה ואז פונה בחדות מזרחה. קטע של כמה מאות מטרים נוספים מזרחה יוביל אותנו לנחל חצרה (3) שבו ימשיך השביל דרומה ולאחר קרוב ל 22 ק"מ יפנה יותר ויותר מזרחה. נחל זה מנקז את המכתש הקטן ( מכתש חצרה ) מזרחה , אל נחל צין  בערבית הוא נקרא ואדי אלח'צ'ירה ( קרי : אלחדירה ) . ראשיתו של נחל חצרה ברשת צפופה של עשרות ערוצים , היורדים מקירותיו הפנימיים של המכתש הקטן אל קרקעיתו ומתכנסים לערוץ אחד עדיין בתוך המכתש. ערוץ זה פורץ לו פרוזדור קניוני צר ומרשים בקירו המזרחי של רכס חצרה , ויוצא דרך שער סלע טבעי נהדר , בין מצלעות זקופות , אל רמת מזר הקירטונית . מכאן נמשך נחל חצרה בכיוון דרום – מזרח , בעמק רחב יחסית אך עמוק , בין מתלולי קרטון וצור . בהמשך נחשף באפיק נחל חצרה סלע גיר קשה , שבו יצר הנחל מפל בגובה כמה מטרים . לאחר כקילומטר אחד מן המפל נשפך נחל חצרה לנחל צין.  בנקודה בה פונה השביל בברור מזרחה, נפרד מאתנו השביל הכחול לזמן קצר, עוד מעט נפגוש אתו שוב. כעת, אנו מתלכדים עם שביל בסימון אדום לקטע קצר. שני מקומות ממש סמוך אלינו כאן ראויים לציון: כ 300 מטר מדרום לשביל שלנו, על השביל המסומן כחול מצויה שלוחת סכין יפהפייה הבנויה על מצלעות מרהיבות. יש ממנה תצפית נהדרת אל "שער אשמדאי" , היציאה של נחל חצרה מהמכתש הקטן. מומלץ לסטות לשעה קלה מהשביל, לצפות ממנה ולחזור אל השביל שלנו. נקודה מעניינת נוספת נמצאת על השביל כמה עשרות מטרים בהמשך במפגשו עם השביל בסימון אדום. נתקדם לשם ונבחין במפל חצרה וסביבתו המרהיבה המכילה שקעים וקירות זקופים. נמשיך מזרחה  השביל תוך כדי עזיבת נחל חצרה. לאחר כקילומטר נפגוש שוב את השביל בסימון כחול (4) . אנו כבר בנחל צין והנוף נעשה מרתק – אנו נכנסים לקטע בין מצוקים. עם סיום הקטע הקצר הזה (כ 8000 מטר) נגיע למפל צין המרהיב. הנוף כאן בהחלט יאה לנחל בסדר גודל לנחל זה. כשיש כאן שטפון המחזה ייחודי ממש, עוצמה אדירה של מים. את התוצאות תמיד אפשר לראות בתחתית המפל, הסלעים הענקיים מספרים את הסיפור. עוד כ 300 מטרים נגיע למרפסת צין (5) , שנקראת כך משום שיש ממנה תצפית מדהימה על הנחל וזה המקום לעצור, לתת לנחל את הכבוד המגיע לו ולספר עליו. נחל צין הוא מהנחלים הגדולים בהר הנגב , השני בגודלו אחרי נחל פארן. אורכו כ – 120 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו כ – 1,550 קמ"ר . הוא יוצר קניונים מרהיבים , מפלים וברכות מים . לחלקיו השונים של נחל צין שמות ערביים שונים . החלק שמראשית הנחל עד עבדת נקרא ואדי א – נפח . החלק השטוח והרחב שלרגלי רמת עבדת נקרא ואדי א – רמליה וואדי עבדה . הקטע מעין עבדת עד בקעת צין , מתחת למדרשת בן גוריון , נקרא ואדי אלמרה. הקטע הרחב – בקעת צין – מברך הנחל שבמוצא קניון עין עבדת עד הר צין , נקרא א – תהאמה . הקטע מהר צין עד דרך מעלה עקרבים נקרא ואדי אלמד'רה , והקטע האחרון , מרגלי מעלה עקרבים דרך עין צין ועין עקרבים אל הערבה , נקרא ואדי פקרה . תחילתו של נחל צין לרגלי הר חמת , כקילומטר אחד מצפון לשפתו הצפונית – מערבית של מכתש רמון . הר חמת , שמעל ראש אגנו של נחל צין , הוא נקודה על פרשת המים הארצית : הוא מבדיל בין אגן נחל צין , המתנקז מזרחה , אל ים המלח , ובין נחל ניצנה , המתנקז מערבה , אל הים התיכון . מאזור פרשת המים בהר חמת יורד נחל צין בשיפוע מתון ובאפיק רחב כלפי צפון – מזרח , פחות או יותר במקביל לשפתו הצפונית – מערבית של מכתש רמון . בקטע זה נמצאים באפיק הנחל שרידים רבים של עיבוד חקלאי קדום . לרגלי הר אריכה משנה הנחל את כיוונו , ונמשך צפונה בעיקולים רבים , לעבר העיר הקדומה עבדת . בדרכו הוא חוצה את רמת עבדת . עד אזור עבדת יורד הנחל ירידה מתונה למדי , וערוצו הרחב מתחתר רק מעט בסלע הבונה את רמת עבדת – גיר לבן מתקופת האיאוקן . בקטע הנחל שממערב לעבדת חצובה סדרה של מאגורות מים בקירו המערבי של הנחל . על מדרגות הסחף שמשני עברי נחל צין , בקטע שממערב לעבדת , נראים שרידים רבים של חוות חקלאיות , למן התקופה הנבטית ועד לתקופה הביזנטית . בהמשך יוצר נחל צין מפל גבוה ( כ – 40 מ') . כאן מתחיל בערוצו קטע קניוני עמוק ויפה , שאורכו כקילומטר אחד . הוא נקרא קניון עין מור , או קניון עין עבדת . לרגלי המפל שבראש הקטע הקניוני יש נביעת מים היוצרת ברכה גדולה . זוהי הנביעה העליונה משתי הנביעות המזינות את הקניון בפלג מים , והיא נקראת עין מעריף . מעין מעריף יורד האפיק בין קירות הקניון בסדרות של מדרגות , שבהן צונחים מי הנביעה במפלים יפים . לרגלי כל מדרגה יש מכתשת עמוקה , מלאה מים ; בקטע זה אפשר גם לרדת באפיק , אך הירידה קשה . מדרגת המפל התחתונה מזינה ברכה ענקית , ואחריה מתמתן האפיק לאורך כמה מאות מטרים . שביל טוב עולה מן הברכה התחתונה , בקירו המערבי של הקניון , אל מגרש חנייה ונקודת תצפית על שפת הקניון דרך רכב מקשרת נקודת תצפית זאת עם כביש מצפה – רמון – שדה – בוקר ( מס'40 ) . מסדרת הברכות והמפלים של עין מעריף , מהלך כ – 400 מ'במורד האפיק , יש מפל נוסף , מפל עין עבדת. גובה המפל כ – 15 מ', ובתחתיתו יש ברכה טבעית גדולה ועמוקה . על קיר המפל התגבש רובד עבה של נטף נחלים ( טרוורטין ) , שהפך למגלש טבעי משופע למים היורדים מראש המפל אל הברכה . מתוך סדק בקיר הזה נובע עין עבדת ( ע"ע גן לאומי עין עבדת ) . בקטע הקניון שבין מפל עין מעריף ומפל עין עבדת , כ – 50 מ ' מעל לאפיק , חצובים בקירו המערבי של הקניון כוכים – כנראה כוכי התבודדות של נזירים מן התקופה הביזנטית . מברכת מפל עין עבדת נמשך הקניון לכיוון צפון – מזרח , עד שהוא מתחיל להתרחב לעמק שקירותיו זקופים. מכאן עולה דרך רכב טובה המקשרת את הקניון עם מדרשת בן גוריון בשדה בוקר . קניון עין עבדת חתור כולו בסלע הגיר האיאוקני הלבן , שבו שזורות בטורים אופקיים עדשות ופסים של צור נוקשה ועמיד בפני בליה . העדשות ופסי הצור יוצרים דרגשים אופקיים במצוקי הגיר . בקטע זה של הנחל מקננים עופות דורסים כגון נשר ורחם . כמו כן חיים כאן עדרי יעלים בגדלים שונים , שאפשר לראותם בשעות שונות של היום אך בעיקר בשעות אחר הצהריים . במוצא הקטע קניוני גדל באפיק הנחל עץ אלה אטלנטית . כ – 2 ק"מ מצפון – מזרח לקטע קניוני, לרגלי מדרשת בן גוריון , יש בנחל צין תפנית בת 90 כמעט , לכיוון מזרח . קטע זה של הנחל הוא הגבול הגיאוגרפי בין הר הנגב התיכון להר הנגב הצפוני . מכאן ואילך מתרחב עמק הנחל לבקעה רחבה ביותר , בקעת צין ( א – תהאמה ) . בקעת צין מפרידה בין אגפו הדרומי – מזרחי של קמר חתירה מצפון , למצוק הגיר האיאוקני הלבן , הצונח מרמת עבדת אל עמק נחל צין , מדרום . מצוק זה , שמדרום לבקעת צין , נקרא צנים , וממנו יוצאים הנחלים העיקריים המנקזים את רמת עבדת אל אפיק נחל צין : נחל דבשון , נחל זיק , נחל נחש צמא ונחל חוה . לאורך בקעת צין , בצמוד לאפיק נחל צין , נסללה דרך רכב בתוואי הדרך הקדומה דרב א – סלטאן . היא מטפסת במעלה צין , מבקעת צין אל שדה בוקר . לאורך מעלה צין עובר קטע מצינור הנפט אילת – אשקלון . במזרח הבקעה חוצה את נחל צין גשר מסילת הברזל אורון – הר – ההר . זהו הגדול שבגשרים בישראל . בהמשך מגיע אל נחל צין ערוצו של נחל זרחן , המנקז את קער אורון אל נחל צין . אל נקודת מפגש זו בין שני הנחלים צונחת שלוחתו הדרומית – מערבית של הר רכב , שהיא " חוטם" הקמר הדרומי – מערבי של רכס חצרה . מכאן ואילך פונה נחל צין כלפי צפון – מזרח , ועובר בתוך קער בין קמר חצרה והר החלק מצפון – מערב , וקמר מחמל מדרום – מזרח . רוחבו של האפיק כאן הוא כמה מאות מטרים ושיפועו מתון למדי . לאורכו גדלים עצי אשל , דבר המעיד על מי תהום הקרובים לפני השטח . בדרכו לצפון – מזרח עובר אפיק נחל צין למרגלות פינתו המערבית של הר צין. מכאן עוברת דרך עפר טובה בצמוד לאפיק נחל צין עד לדרך מעלה עקרבים . זהו גם אזור של מכרזת פוספט גדולים , שבתחומו נמצא שדה בולבוסים. בהמשך אוסף אליו נחל צין את ערוצו של נחל חתירה , והוא מנקז אפוא את המכתש הגדול . במורד הנחל חוצה אותו כביש עין – חצבה – מעלה – עקרבים ( מס'227 ) . ממזרח לנקודה זו משתרעת באפיק נחל צין חורשה צפופה של שיחי אשל וינבוט . לעתים רחוקות מפכה כאן נביעה עונתית חלשה – עין עקרבים . כ – 500 מ'מצפון לעין עקרבים , במורד הנחל , על מדרגת הסחף המערבית , משתרעת חורשה גדולה מאוד של דקלי תמר – חורשת עין צין. באפיק שלמרגלותיה יש נביעה עונתית – מעיין עין צין, שסביבו אחו ירוק של צמחי קנה וסמר וחורשת אשלים . אל הנביעות הטבעיות באפיק נחל צין נוספים מי שטיפה המוזרמים דרך קבע ממפעל הפוספטים בצין . לפיכך המים מלוחים מאוד ועתירי מינרלים . הם אינם ראויים לשתייה ! במורד האפיק חותר נחל צין מעוק בתוך סלע הגיר הקשה מגיל הטורון . במעוק מכתשות סלע עמוקות – גבי צין – המתמלאות מים לאחר שיטפון . נחל צין יוצא אל הערבה הצפונית בעקפו בדרכו את קצהו הצפוני – מזרחי של קמר מחמל , ובתוך כך הוא מנקז את המכתש הקטן באמצעות נחל חצרה . במפגשו עם נחל חצרה עובר האפיק שוב באזור של מכרות פוספטים . את חלקו האחרון בתחום הערבה הצפונית עושה הנחל בתוך אזור הבתרונות של חור הלשון באפיק רחב ורדוד יחסית , בין קירות לבנים של סדרת הלשון . לבסוף מגיע הנחל אל ערבת סדום . לאחר שסיפרנו על נחל צין נמשיך עם השביל . נעזוב את נחל צין הפונה לכיוון צפון מזרח ונמשיך לכיוון דרום מזרח. הנוף נפתח כעת ואנו צועדים בקטע רחב ביותר ונעבור כקילומטר וחצי נוספים ונחצה את כביש 90 אל תוך נחל אביה (6).  אנו ממש בלב הביתרונות שהותיר כאן האגם הקדום שקשור לחוואר הלשון. והנוף בהתאם: נוף חווארי המזכיר את נחל סדום ונחל פרצים. יש כאן קטעים בהירים המאפשרים לטייל כאן גם לאור הירח. אגן הנחל רחב במקומות רבים וסביב מבחינים בברור בשכבות סלעי המשקע על הקירות המצוקיים שבסמוך להם אנו עוברים מידי פעם. כאן הם ממש מסודרות בשיכוב נאה. מהכביש יש כ 5 ק"מ עד לסוף המסלול שכיוונו מזרחה כל העת. לאחר קצת יותר ממחצית הקטע הזה נגיע לנקודה מוצלת היטב(7) וזו בהחלט נקודה מתאימה לעצירה,  מנוחה ורגיעה בנוף השקט כאן מסביב. נמשיך מזרחה עוד מעט יותר מ 2 ק"מ עד לנקודה בה נחל אביה נשפך לנחל אמציה עליו נספר במקטע הבא. זה מתרחש בנקודה בה נפגוש שביל בסימון אדום שעליו יתלכד שבילנו הפונה כאן בחדות דרומה (8). כאן מסתיים מקטע זה.   מידע כללי להולכים במקטע זה אחריות המטייל

• כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
• כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
• כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
• כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
• המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
• באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
•  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
• על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

זמן הליכה משוער: כ -9 שעות כולל הפסקות. דרגת קושי: תלויה בכושרו של כל מטייל הוראות בטחון למקטע זה:

• יש לשים לב לאותם קטעים קצרים בהם הולכים לצד כביש או חוצים כביש.

טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה)  08-9253321   תאום שטחי אש פיקוד דרום:   08-9902927/6 מרכז שרותי חרום צומת קליה (הלידו)   02-9409393 משטרה 100, מד"א 101 , מכבי אש 102 אפשרויות חילוץ במסלול: רק בעזרת רכב בעל הנעה קדמית מקומות שכדאי לבקר בהם באזור: –  המכתש הקטן. –  נחל צנין

חזרה לעמוד שביל גולני

למקטע הקודם        למקטע הבא

המפה באדיבות OSM   נקודת התחלה: באר שקמה סמוך לכביש 40, נ.צ:  605205 / 177818  נקודת הסיום: אורחן רוחמה, נ.צ:  600841 / 171545    אורך המקטע: כ 11 ק"מ. מפת סימון שבילים מספר 13: מישור חוף הנגב. מקטע זה עובר במישור החוף הפנימי אך בגבול שבין יחידות נוף המזוהות בו. הוא מתחיל בקצה של יחידת הנוף המכונה: מישור חוף יהודה. יחידה זו נמשכת מנחל ירקון עד נחל שקמה , ומלווה את רגלי גבעות השפלה . בקטע זה נמשכת מגמת ההתרחבות של מישור החוף , עד כדי 20 ק"מ לערך . כאן כבר באה לידי ביטוי חדירת החוליות אל קו החוף( תוצר של הובלת החולות מדלתת הנילוס על ידי הזרם הים – תיכוני ) . באזור יבנה , אשדוד ואשקלון עדיין משתרעת רצועת חולות רחבה במערב המישור , אם כי היא מצטמצמת במהירות , עקב בנייה אורבנית מואצת בסביבות אשדוד ואשקלון . יש המכנים את מישור חוף יהודה "מישור פלשת", על שם הערים הפלישתיות שהתקיימו כאן בתקופת המקרא ( עקרון , אשקלון ואשדוד ) .  בהמשך, נכנס המקטע אל יחידה אחרת הנקראת מישור חוף הנגב, המשתרעת מנחל שקמה בצפון עד רכסי הנגב הצפוני בדרום , ומחבל עזה במערב עד בקעת באר שבע במזרח . כאן מגיע מישור החוף לשיא רוחבו – כ – 30 ק"מ . חלקו הצפוני של אזור זה מכוסה באדמת לס שמקורה בסחיפת אבק ממדבר סחרה , וחלקו הדרומי – מחבל אשכול עד אזור ניצנה – מכוסה דיונות : חולות עגור וחולות חלוצה . מישור החוף, למרות שמו , אינו מישור חלק אלא אזור בעל אופי טופוגרפי גלי , שבו מתחלפות רצועות מישוריות ברכסים נמוכים המקבילים לקו החוף . את המורפולוגיה הזאת של מישור החוף הכתיבו תהליכי הצפה ונסיגה של הים התיכון במהלך תור הרביעון , במיליון השנים האחרונות . בסוף תור – המשנה ניאוגן , שקדם לרביעון , היה מישור החוף של הארץ נתון תחת הצפה ימית שמפלסה גבוה בך – 150 מ'מן המפלס הנוכחי של הים התיכון . לאחר מכן חלה נסיגה משמעותית של הים ולאחריה , בתקופת הפליסטוקן , החל תהליך של הצפות ונסיגות של הים התיכון , כפועל יוצא של תהליכי היווצרות קרחונים והפשרתם באירופה . התפשטות הקרחונים גרמה לנסיגת קו החוף מערבה , ותהליך ההפשרה גרם לעליית מפלס הים התיכון ופלישת מימיו מזרחה . חמש הצפות של מישור החוף במי הים התיכון – כל אחת בקו שונה מרעותה – הותירו במישור החוף עקבות של קווי החוף הקדומים בצורה של רכסי כרכר מקבילים , משארי סלע חופי וכדומה. בין רכסי הכורכר המקבילים , פרי הנסיגה ההדרגתית הזאת של קו החוף , נותרו " פרוזדורים "ארוכים המכונים "מרזבה", "אבוס מזרחי" ו"אבוס מערבי". לאורכם עוברים צירי תחבורה. את מישור חוף יהודה , ובעיקר את מישור חוף הנגב , מאפיין אלמנט מורפולוגי נוסף על רכסי הכורכר והאבוסים : אלו הם מרחבי חוליות ( דיונות ) , המשתרעים לעתים על פני קילומטרים רבים במישור (חולות עגור וחולות חלוצה במישור חוף הנגב וחולות זיקים – אשדוד במישור חוף יהודה). נופי חוליות אלו הם פרי הסעה של חולות מדלתת הנילוס , באמצעות הזרם הים – תיכוני , והשקעת החולות הללו בדרום החוף . זהו למעשה תהליך של בנייה והרחבת מישור החוף הדרומי של הארץ באמצעות הטענת החולית , המותיר מרחבי חולות גדולים במישור . אנו מתחילים את המקטע מתחת לגשרון הנמצא על כביש 40 סמוך לבאר שקמה (1).  השביל שלנו מתלכד עתה עם שביל בסימון כחול. במפה מצוינת באר זו דווקא כאן במקום בו חוצה נחל אדוריים את הכביש. השביל נמשך כמה מאות מטרים לצפון מערב ופונה לאחר מכן בחדות לכיוון דרום מערב. בדיוק בפנייה כדאי לעצור. אנו מבחינים צפונית לנו בתל קשת (2), מומלץ לעזוב לכמה דקות את השביל ולעלות על תל זה. זהו תל קטן בקרבת כביש צמת – פלוגות – באר – שבע, על גדתו של נחל אדורים , יובלו הראשי של נחל שקמה. האתר נמצא סמוך לכביש וממערב לו , במרחק של 2 ק"מ מדרום לכניסה למושב אחזם . השם העברי תל קשת הוא תרגום שמו הערבי – תל אלקניטרה . תל קשת קטן בשטחו , אך הוא מתנשא מעל לסביבתו . לרגליו משתרעת כנראה עיר תחתית . עדיין לא נערכו בו חפירות , אך על פי החרסים שנלקטו במקום , היישוב בו נוסד בתקופת הברונזה המאוחרת , ונראה שיישוב זה היה קשור בעיר הגדולה ששכנה בתקופה זו בתל חסי הסמוך . מתקופת הברזל א ' נמצאו כאן כמה חרסים פלישתים . מרבית החרסים שנלקטו בתל הם מתקופת הברזל ב', מן התקופה הפרסית , מן התקופה ההלניסטית , מן התקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית . בתקופות מאוחרות היה המקום בית קברות , והוא משתרע בעיקר מעבר לשטחו של התל , בקרבת הכביש . לרגלי תל קשת , במחשוף שנוצר עקב התחתרות נחל אדורים בשכבות גיאולוגיות קדומות יותר , אפשר להבחין בקונגלומרט של חלוקי נחל , המונח מעל לשכבת אבן חול גירנית ממוצא ימי . החלוקים הובאו על ידי נחל אדורים מכיוון היבשת . הם לוכדו לתלכיד המכונה תצורת אחזם . תצורה זו שייכת לבסיס סלעי המשקע מתקופת הפליסטוקן במישור החוף , וזמן היווצרותה 2 – 1 מיליון שנים קודם זמננו . במרחק של כ – 2 ק"מ מדרום לתל קשת נמצאו כמה אתרים פרהיסטוריים מן האפי – פליאוליתיקון . במקום זה התגורר האדם לפני כ – 14,000 שנה , על שפת מקווי המים שהיו אז באזור . נמשיך עם השביל דרום מערבה על פני שטח מישורי בעיקרו. מצפון, בסביבה הקרובה  רואים את הישוב אחוזם ובכיוון ההליכה מבחינים ברוחמה ובדורות ורחוק יותר בשדרות. נחל אדוריים נמצא מצפון לנו ואנו הולכים וקרבים לנחל שקמה. השביל מתיישר מערבה ואנו כבר באזור נחל שקמה. בתוך דקות אחדות נגיע למקום חציית הנחל (3), באזור זה נפגש השביל שלנו עם שביל בסימון אדום ושביל ישראל. את הנחל שקמה נפגוש גם באחד המקטעים האחרים בהמשך. נחל זה הוא מהגדולים שבנחלי החוף של ישראל . שמותיו הערביים הם ואדי אלחסי וואדי אלמליחה . אורכו , מגבעות השפלה במזרח ועד לשפכו אל הים התיכון , הוא כ – 50 ק"מ ושטח אגן ניקוזו כ – 750 קמ"ר . נחל שקמה הוא הגבול שבין מישור החוף הדרומי ( פלשת ) למערב הנגב הצפוני . ראשיתו של הנחל בגבעות השפלה הדרומית , כ – 2 ק"מ מצפון לקיבוץ להב . מכאן נמשך הנחל תחילה לצפון – מערב , ובצמת דבירה הוא יוצא מתחום גבעות השפלה אל פלשת ; מעט צפונה לנקודה זו ניצב על גדתו תל מלחה . הנחל ממשיך מכאן בכיוון צפון – צפון – מערב , במישור החוף , כשהוא עובר צפונית לבית קמה . כ – 6 ק"מ מצפון לבית קמה מתנשא על גדת הנחל תל נוסף : תל נגילה . מתל נגילה נמשך הנחל צפונה לאורך 7 ק"מ נוספים עד לתל חסי . קטע הנחל שבין תל נגילה לתל חסי הוא שמורת טבע יפה , שנובעים בה מעיינות שקמה . המעיינות יוצרים פלג מים שלכל אורך אפיקו צומחים קנים וצמחי מים . תל חסי , הניצב על גדתו המערבית של הנחל , הוא הגדול והחשוב בתלים ובאתרים הפרושים לאורך אפיק הנחל . אתרים אלה ממחישים את קיומו הפיסי של הגבול ההיסטורי בין ארץ "המזרע" שמצפון לנחל לבין ה"ישימון" שמדרום לו . כמו כן מסמנת נוכחותם תוואי מעבר חשוב לאורך עמק הנחל . בתל חסי משנה הנחל את כיוונו ופונה מערבה , כשהוא עובר ליד היישובים תלמים , אור הפר וארז . גם בקטע הנחל הזה , שממערב לתל חסי , יש אתרים ארכיאולוגיים : תל שקף , חרבת כפר שעורה וחרבת מרשן . הנחל מגיע אל מרגלותיה המזרחיות של גבעת המושב נתיב העשרה וכאן הוא פונה לצפון – מערב כדי לעקוף את תלולית החול הגדולה של נתיב העשרה . במדרונות החול התלולים התוחמים קטע זה של הנחל יש שפע צמחי מים . ליד קיבוץ זיקים בנוי סכר גדול לרוחב נחל שקמה האוגר את מי שיטפונות החורף של הנחל . בשנים גשומות עשוי הסכר לאגור כ – 4 מיליון מ"ק מים , ואז מגיע שטח המאגר שבנחל קמ"ר . מעט מערבה לסכר נשפך נחל שקמה אל הים. לאחר חציית הנחל השביל ממשיך דרומה ומתלכד עם השביל בסימון אדום ושביל ישראל. אנו צועדים כעת בנוף מישורי מתון בין נחל שקמה ממזרח לשמורת נחל חצב ממערב. האזור הזה נושק לשמורת פורה מצפון ולמעשה מצוי בשוליה. המרחבים אין סופיים, יש הרבה ירוק בעיניים הן כתוצאה מצומח בר והן של שטחים מעובדים.  בחורף ובאביב ניתן למצוא כאן מרבדים של " שלושת האדומים " (כלנית, נורית ופרג). לאורך הדורות ידעו לנצל את מי נחל שקמה והערוצים האחרים שבאזור ולכן יש באזור גם ממצאים המעידים על התיישבות במרחב זה עוד מתקופת האבן (14000 שנה לאחור). ככל שהולכים דרומה השביל מתרחק מנחל שקמה ולאחר כ 3 ק"מ הוא עובר בסמוך לנחל סד, שהוא יובל של נחל שקמה. נחל זה התחתר בלס המצוי על כל השטח סביב ויצר קניון בעל גוון לבן. הוא אינו על המסלול שלנו אלא מזרחית לו כמה מאות מטרים ומומלץ לסטות לכמה דקות על מנת להתרשם ממנו. לאחר ששביל ישראל עוזב אותנו השביל ממשיך עוד כ 400 מטר ונפגש עם שביל בסימון כחול (4) המגיע ממזרח. מכאן והלאה הוא יתלכד עם השביל שלנו עד לביתרונות רוחמה. כ 22 ק"מ ממזרח בולט בשטח תל נג'ילה שבמלחמת העצמאות  היוותה עמדת תצפית של כוחותינו אל המצרים והתגלו עליו ממצאים להתיישבות הן מהתקופה הכלקוליתית  ועד תקופת הברזל וכן מהתקופה הרומית – ביזנטית. נמשיך כקילומטר וחצי עם השביל דרומה עד שהוא פונה בחדות צפון מערבה בקרבת שמורת בתרונות רוחמה.  הקרקעות באזורים אלו נוצרו ברובן מלס . בחלק הדרומי מוגבל הלס למישורים ולמפנים הצפוניים , ואילו בחלקו הצפוני הוא מכסה את רוב הנוף . הלס הצטבר במדרונות באיטיות והושפע מתהליכים יוצרי קרקע ; נוצרת חרסית , הנשטפת בחלקה לעומק הקרקע . כן חלה שטיפה מסוימת של מלחים , שטיפה חלקית של גיר מהשכבה העליונה ושקיעה משנית של גיר זה בעומק קטן . באזור זה בולטים ביתרונות רוחמה שכמו ביתרונות בארי וביתרונות כיסופים נוצרו עקב סחיפות של שכבות קרקע ושל תת קרקע. בצפון הנגב כולו נוצרו השכבות העליונות בעוצמה של כ 12-6 מ' מהצטברות המשכית של אבק מדברי במשך מאות אלפי שנים . שכבות אלו מכסות בעומק רב קרקעות שנוצרו מחול ימי . משום כך נוצרה עמודה של קרקעות קבורות הכוללת חול או כורכר , חמרה וכ- 12-6 מ' חרסיות , ולבסוף , למעלה , קרקע צעירה . הסחיפה בביתרונות גילתה את כל השכבות הנ"ל ונוצר נוף מגוון של קרקעות וצומח . במפנים דרומיים חרסיתיים ניתן לפגוש כאן קרקע מלוחה וחסרת צומח , בעוד שבמפנים צפוניים ובטרסות מצויות בתות ים תיכוניות וערבות עשבוניות , וקרקעות עם מרקם בינוני . חלק ניכר משטחים אלה הם כיום שמורות טבע . השביל פונה לכיוון צפון מערב ולאחר כ 300 מטר נעצור לתצפית על ביתרונות רוחמה. כ 300 מטר נוספים מערבה תביא אותנו לסכר על נחל רוחמה (5). גם מכאן אפשר לצפות על הבתרונות ולהסביר. כ 4000 מטר מכאן מערבה עם השביל נגיע למפגש עם שביל מסומן אדום שאתו השביל שלנו יתלכד לפרק זמן קצר. השביל המסומן כחול פונה צפונה לעבר נחל שקמה. אנו מתקרבים לקיבוץ רוחמה ומבחינים בשטחים המעובדים הירוקים סביבו. השביל פונה יותר ויותר דרומה ועובר מצד מזרח לקיבוץ. כקילומטר ורבע מפיצול השבילים נעבור בסמוך לשטח ידוע בפריחת הכלניות שלו בשולי בתרונות רוחמה (6). בהמשך, השביל מבצע שוב תפנית מעגלית לכיוון מערב והשביל בסימון אדום נוטש את השביל שלנו וממשיך לכיוון כביש 334. כ 400 מטר משם נעבור סמוך למקום ששימש כמחנה של הפלמ"ח  (7) טרם קום המדינה. כפי שמוזכר גם בתחילת תיאור המקטע הבא, תולדות רוחמה מגלמות למעשה את המהפך הציוני שעבר צפון מערב הנגב מגבעות כורכר דרך התיישבות ביזנטית ההתיישבות נוודית אגירת מים והקמת ההתיישבות ברוחמה על תולדותיה. הישוב "קם לתחיה" שלוש פעמים. לראשונה הוא הוקם ב 1911 על ידי אגודת "שארית ישראל" ממוסקבה  על חלק מאדמות הכפר ג'ממה שנרכשו על ידי האגודה. במלחמת העולם הראשונה הוא נהרס כליל עקב קרבות עזים שהתחוללו בקרבתו. אותה אגודה שילמה את חובות הישוב הראשון והקימה אותו בשנית אך תושביה נטשו אותו במאורעות תרפ"ט (1929). ב 1932 הוא הוקם מחדש ושוב ננטש במאורעות המרד הערבי הגדול בשנים 1936 – 1939. לבסוף הוא הוקם שוב ב 1 לדצמבר 1943 על ידי השומר הצעיר במיקומו הנוכחי. במלחמת השחרור שימש כבסיס המרכזי של חטיבת הנגב, שחברה לחטיבת גולני בשחרור העיר אילת. נתקדם עוד כ 400 מטר ונגיע ל "אתר הראשונים בנגב" (8). זהו מיקום הבאר של רוחמה שנחפרה לראשונה ב 1913  ונהרסה פעמיים , הן על ידי התורכים והן על ידי הבריטים אבל נחפרה שוב ב 1947. בסמוך הוקם גם בית הביטחון על מנת להגן עליה שעליו הוצבו עמדות בעלות חרכי ירי ששימשו כמגן במלחמת השחרור. ניתן למצוא שם על גבי שלט את סיפור ההתיישבות ברוחמה. משם השביל ממשיך מערבה עוד כ 500 מטרים ומבצע תפנית צפונה. 800 המטרים האחרונים הם בצמוד לכביש הכניסה לישוב כשבדרך עוברים מעל נחל רוחמה ומגיעים לכניסה לאורחן רוחמה (9). כאן מסתיים מקטע זה.   מידע כללי להולכים במקטע זה אחריות המטייל

• כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
• כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
• כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
• כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
• המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
• באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
•  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
• על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

הוראות בטחון לקטע זה:

• במקומות בהם הולכים בקרבת כביש יש לנהוג במשנה זהירות, ללכת אך ורק לצדו ולא עליו.
• במידה והטיול מתקיים בעונה בה יש מים וזרימה בנחל רוחמה ובערוצים סביב יש להישאר על תוואי השביל ולנקוט במשנה זהירות בעת הליכה בקרבת הערוץ.

טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה):  08-9253321    טלפונים לחרום :  תיאום שטחי אש פיקוד דרום: 08-9902927,  משטרת שדרות 08-6620444 , משטרת קריית 08-6872222 גת מד"א 101 , מכבי אש 102 דרגת קושי: תלויה בגילו ובכושרו של המטייל. אפשרויות חילוץ:    חילוץ אפשרי בכל הקטע בעזרת רכב בעל הנעה קדמית. אפשרויות לינה באזור: חאן רוחמה, צימרים בדורות. אתרים ששווים ביקור באזור:

• שמורת חורבת פורה , בעיקר בחורף ובאביב
• תל נג'ילה.

חזרה לעמוד שביל גולני

למקטע הקודם        למקטע הבא

המפה באדיבות OSM   נקודת התחלה: כקילומטר מערבית לבית-ג'וברין, נ.צ: 612519 / 189279 נקודת סיום:  הכניסה למושב לכיש, נ.צ.: 607223 / 185608   אורך המקטע:  כ 12 ק"מ. מפת סימון מספר 12: דרום השפלה ושולי הר חברון. מקטע זה הינו המשך ישיר מבחינה גיאוגרפית למקטע הקודם. אנו בשפלה הפנימית. ככל שנצעד מערבה יתמתנו בהדרגה הגבעות הקירטוניות המכסות את האזור וגובהן ילך וירד. אנו מטיילים בתחום השפלה הנמוכה שהוא האזור המערבי ביותר שלה בטרם תיהפך למישור. כאן, הרום הממוצע הוא כ 200 – 250 מטר מעל פני הים. זוהי מדרגה אחת מבין שתי המדרגות בשפלה שנוצרו כתוצאה מגידוד ימי בתקופת ביותר . שתי מדרגות אלו , הגבוהה והנמוכה , נוצרו כתוצאה מסדרת ההצפות בתקופת המיוקן (23 – 5.3 מיליון שנה לאחור), שבמהלכן הייתה השפלה הגבוהה קו החוף של הים המיוקני , ואילו השפלה הנמוכה הייתה טבלת הגדוד של ים זה . גבעות אזור זה בנויות מסלעי משקע ימיים, ובעיקר מקירטון, חוואר וחרסיות אאוקניים עם חילופין של קירטון מצורר, עדשות צור ולעיתים גם שכבות דקות של צור .(סלעי הקרטון והחוואר הקירטוני מכוסים בקרום גירי קשה המכונה "נארי" שנוצר עקב תהליכי הבליה באזור אקלימי ים-תיכוני יבש למחצה. עוביו המרבי הנו כ-2 מ' והוא מצטמצם בהדרגה כלפי דרום. על הנארי מתפתחת קרקע רנדזינה חומה. הקרקע המתפתחת על המדרונות הקירטוניים היא רנדזינה אפורה-בהירה. בעמקים (עמק האלה, עמק גוברין ונחל לכיש) הצטברה אדמת סחף פורייה בצבע חום-כהה שמקורה בהרי יהודה, ובזכותה התאפשר לקיים בעמקים חקלאות מפותחת, כבר בימי קדם. בדרום האזור משתנה הקרקע ללס מעורב ברנדזינה.  סלע הקירטון, שהוא הנפוץ בשפלה, הנו רך יחסית לגיר. תכונה זו נוצלה על ידי בני אדם במשך מאות שנים לחציבה של אלפי מערות לשימושים שונים. רוב המערות חצובות מתחת לחיפוי הנארי הקשה והעבה יחסית, שמשמש כגג. הריכוז הגדול ביותר של מערות חצובות הוא באזור בית גוברין ותל מרשה שבמרכז השפלה. כיום, מערות אלה משמשות גם בעלי- חיים רבים כטורפים, עטלפים ודורסי-לילה המוצאים בהם מקום מסתור. כפי שצוין במקטעים קודמים סמוכים לכאן, אזור זה, היה מיושב עוד מתקופות קדומות כיוון שיש לו יתרונות שהבולטים בהם  הם: שטחים חקלאיים נוחים לעיבוד, האפשרות לחפור מערות לצרכים שונים , הרכסים המעוגלים והתבליט שאינו דרמטי מידי אפשרו קיום דרכי מעבר והגעה לכל נקודה באזור בקלות. ואכן, במקטע בו אנחנו מטיילים נעבור בקרבת שני אתרים היסטוריים שנודעה להם חשיבות רבה בעבר: תל מרשה ותל לכיש. במקטע זה, השביל שלנו מתלכד עם שביל ישראל. נקודת ההתחלה (1)  היא בצומת גוברין, סמוך לתחנת הדלק. דרומית לכביש מצויים שרידיה של העיר העתיקה שהתקיימה כאן בימי הרומאים. העיר הוקמה על ידי הורדוס כבירת מחוז אדומיה. מצפון לכביש באזור הצומת ניתן לראות את שרידי החומה שהקיפה את העיר. העיר התקיימה גם בתקופה הביזנטית אם כי ירדה כבר מגדולתה אז והחיים בה היו במתכונת מצומצמת יותר, בעיקר לשימוש המנזרים השונים. בשנים שלפני מלחמת השחרור שכן על חורבות היסטוריים אלה הכפר הערבי ג'וברין, שתושביו נטשו אותו במלחמה זו. מנקודת ההתחלה השביל חוצה את הכביש ומטפס על הגבעה בכיוון דרום מערב היישר לכיוון ה "ווילה" (2). מבנה זה ושרידים נוספים היו עד 1948 בתיהם של ראשי חמולת  אל עזי, מהכפר הסמוך ג'וברין שהחליטו לצאת מכפרם ולבנות להם מעין מתחם משלהם. יש כאן מספר מבנים ששימשו אותם, ביניהם הווילה המפוארת של שייך עבדאללה אל עזי שעדיין ניצבת שם. תושבי מתחם זה גורשו על ידי הצבא המצרי שהגיע לשם בטרם נאלץ לסגת חזרה עקב אירועי המלחמה. ממשיכים מעט באותו כיוון ואז יותר דרומה. השביל עולה עוד ויורד כשהוא עובר סמוך לגת עתיקה (3) ולא רחוק בכיוון מזרח מבחינים בחומה עתיקה. באזור זה הפריחה מרהיבה ביותר בחורף ובאביב וניתן לראות שם מרחוק מרבדים אדומים. עוד כ 8000 מטר, במקום בו השביל מתיישר דרומה יותר (4), מצויים מזרחית לשביל שרידיה של חירבת לעדה. במקום שלא נמצא על השביל ומחייב סטייה של כ 300 מטר מזרחה, ניתן לראות שרידי חומות וחציבות של מערות. יש המייחסים מקום זה לחרבת לעדה המוזכרת בספר דברי הימים בשל קרבתה לעיר מרשה. באזור מערות רבות בעיקר מסוג פעמון. נמשיך עם השביל עוד כ 400 מטר. תל מרשה מזרחית לנו כבר בלט קודם לעינינו אך נעצור על השביל במקום הקרוב ביותר אליו (5) להסבר . זהו תל קדום וגדול המתנשא לרום 357 מ' . התל היה מיושב למן תקופת הברזל ועד התקופה הרומית . במורדותיו ובסביבתו חצובות מאות מערות – אפשר למצוא כאן מערות קבורה מעוטרות , מערות קולומבריום , מערות ששימשו מתקני מלאכה וחקלאות , מערות לאגירת מים ומערות פעמון – בהן מן המעניינות במכלול המערות של אזור בית גברין . כ – 600 מ' מצפון – מזרח לתל  נמצאות חורבות כנסייה צלבנית גדולה – כנסיית אנה הקדושה . בתל מראשה נעשו חפירות בשנת 1900 בידי משלחת מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ – ישראל בהנהלת פ " ג' בליס ור' מק' ליסטר . בשנות ה – 50 ערך א' ארן חפירת בדיקה , וסקר גם את המערות שמסביב לתל . בשנות ה – 70 נחקרו ונחפרו כמה מן המערות בידי ע' קלונר . מאז 1989 נערך באתר מפעל חפירות רב – היקף מטעם רשות העתיקות בראשות ע' קלונר . המערות שבשטח העיר התחתונה נסקרו ונחקרו מחדש , ונחפרו קטעי חומות , רחובות , מבני ציבור ומבני מגורים . העיר מראשה הוקמה בפעם הראשונה בתקופת הברזל . היא נזכרת בין ערי שבט יהודה ( יהושע טו , מד ) , ונמנית עם יישובי בני כלב ( דברי הימים א ב , מב ) . העיר בוצרה בידי המלך רחבעם ( 928 – 911 לפנה " ס ) , והייתה חלק מקו ההגנה המערבי של יהודה ( דברי הימים ב יא , ח ) . בימי המלך אסא ( 908 – 867 לפנה " ס ) פלש זרח הכושי ליהודה והוכה " בגיא צפתה למרשה"( דברי הימים ב יד , ח – ט ) . הממצא הקדום ביותר בחפירות הוא שרידי מבנים וכלי חרס האופייניים למאה ה – 8 לפנה " ס . כמו כן נתגלו כמה טביעות חותם עבריות וחותמות " למלך  . מראשה הייתה העיר הראשית באידומיאה לאחר חדירת האדומים לדרום הר חברון , עם חורבן יהודה , במאה   ה – 6 לפנה " ס . השלטון הפרסי עודד בעת ההיא את התפשטות מושבות הפניקים במישור החוף ובשפלה , ובמראשה הוקמה קהילה פניקית . בתקופה ההלניסטית הגיעה מראשה לשיא שגשוגה . היא הייתה מרכז של היפרכיה באימפריה התלמית , ולמן שנת 200 לפנה " ס היתה מרכז של היפרכיה סלוקית . בעת מלחמת החשמונאים הייתה מראשה בסיס סלוקי חשוב להתקפות על יהודה . המלך יוחנן הורקנוס כבש את מראשה ואת כל חבל אידומיאה , וגייר את התושבים ( " קדמוניות היהודים " יג ט , ב ) . העיר נשארה בשליטת החשמונאים עד שנכבשה בידי פומפיוס , בשנת 63 לפנה " ס . פומפיוס ניתק את אידומיאה המערבית מיהודה , וצירפה לערים הנוכריות שבמישור החוף . הנציב גביניוס שיקם את העיר בשנת 56 לפנה " ס ( " קדמוניות היהודים " יד ה , ג ) , והוקמה בה מטבעה שטבעה מטבעות עירוניים עצמאיים . בשנת 40 לפנה " ס נמסרה עם כל המחוז לידי הורדוס , שהיה כנראה יליד מראשה ( לפי מקור אחר היה יליד אשקלון ) . בשנה ההיא תקפו את העיר הפרתים , בעלי בריתו של מתתיהו אנטיגונוס , אחרון המלכים החשמונאים , והרסוה כליל . מדברי יוסף בן מתתיהו עולה שהעיר נחרבה עד היסוד ולא שוקמה עוד , אך מחפירת בדיקה שערך א' ארן עולה כי היישוב במקום הוסיף להתקיים עד למאה ה – 2 לספירה . העיר ההלניסטית מראשה כללה שני אזורים נפרדים : העיר העליונה , שבראש התל , והעיר התחתונה , שלרגליו . מתאר העיר העליונה היה כמעט רבוע ( 158מ' על 152 מ') , והיא הוקמה על פי תכנית אורתוגונלית . רחוב ראשי חצה את העיר בציר מזרח – מערב , ובניצב לו נבנו רחובות משניים . הרחובות תחמו מכלולי בנייה מרובעים – מלבניים , ובכל אחד מהם היו כמה בתי מגורים . העיר התחתונה מקיפה את התל , ושטחה כ – 320 דונם ; העיר העליונה והעיר התחתונה הוקפו בחומה . באזורים מסוימים בעיר התחתונה נחשפו רחובות וסמטאות התוחמים מבנים מלבניים ובהם בתי מגורים , מבני ציבור , בתי מלאכה וחנויות . מתחת לעיר התחתונה חבויה " עיר המערות " . הגישה אל המערות הייתה מחצרות הבתים או ממסדרונות שבין המבנים . כמה מן המערות הותקנו עוד בתקופת הברזל והיו בשימוש בתקופה הפרסית , אך בחציבה בקנה מידה גדול הוחל רק בתקופה ההלניסטית . למערות היו שימושים שונים . ביצורי העיר בתקופה ההלניסטית הצטיינו בעוצמת בנייתם . ממגדלי החומה נחשף המגדל הצפוני – מערבי , המשולב בחומה ובולט ממנה . יסודותיו חדרו מבעד לשרידי בנייה מתקופת הברזל ומן התקופה הפרסית . המגדל , על שני שלבי בנייתו , נהרס ככל הנראה בשלהי המאה ה – 2 לפנה " ס , בעת מסע הכיבוש של יוחנן הורקנוס , ושרידיו החפורים נראים במקום . ממערב למגדל ומצפון לו נחשף קיר מתעגל שרוחבו 3.5 מ' . קיר זה נשתמר לגובה של כ – 3 מ' , והוא קטע מן החומה החיצונית של התל שהוקמה בתקופת הברזל ב'; הקיר שימש בתקופה ההלניסטית כקיר תמך למגדל . מצפון לחומה המתעגלת הוקם מכלול מבנים של חנויות ובתי מלאכה . על כך מעידים החפצים השונים שנתגלו בהם . אחד מהם הוא שולחן מדידה מאבן , המעוטר בראשי אריות . על האבן חרותה כתובת בשפה היוונית המזכירה את שני בניו של האגורנומוס , הפקיד הממונה על חיי הכלכלה בעיר . התאריך שבכתובת – שנת 143/2 לפנה " ס . על המערות בתל וסביבתו אפשר לכתוב פרק נפרד בפני עצמו אך נסתפק כאן בתמצית הדברים. באזור שבין תל מרשה לבית גוברין מוכרות אלפי מערות המחולקות למספר סוגים. כ 800 מתוכן הן מערות פעמון שהיו במקור מחצבות לצורך כריית סלע הקירטון. כל המרחב של תל מרשה ובית גוברין שימש כאזור שבו הופקו חומרי בניין ומכאן הם סופקו למקומות רבים אחרים. סוג אחר הוא מערות קבורה שחלקן מרשימות למדי בעיטורים בתוכן ובחלק נמצאו כתובות שונות. סוג נוסף הוא מערות קולומבריום ששימשו לגידול יונים וכן מערות ובהן מתקני תעשייה וחקלאות שהבולטות בהן שימשו לבתי בד להפקת שמן בעיקר. נמשיך עם השביל שפונה בהמשך לכיוון דרום מערב וממשיך כך קרוב ל 2 ק"מ. למעשה אנו הולכים כאן בערוץ נחל מראשה המצוי כאן בתוך הגן הלאומי תל לכיש ותל מרשה שמקיף אותנו מכל עבר. הנחל מפריד בין אזור גבעות שמצוי מדרום לו לשטח מישורי יותר מעברו הצפוני. באזור מצויים שרידים רבים לישובים מן העבר, בורות חציבה, גתות ומערות. בין היתר נבחין באבנים מסודרות שאינן מבנה אלא שרידי דרך רומית סמוך לערוץ הנחל. חלק משמות שרידי הישובים כגון חירבת ביירם , חרבת שקופה מצוינים במפה אך מה שנותר בשטח מועט מאד. ההליכה כאן נעימה מאד וככל שמתקרבים לאזור יער לכיש (6) המסלול טובל יותר ויותר בירוקוהאווירה פסטורלית למדי, יש כאן אין ספור מקומות למנוחה ורגיעה בין עצי היער. השביל לא עובר בקטע של היער בו הוקמו מתקני קק"ל לרווחת המבקרים אך גם כך אפשר לעצור כאן ביער במקומות שונים. לאחר המעבר בשולי יער לכיש השביל פונה דרומה ועובר (7) את כביש 34155, המחבר את הישובים לכיש ואמציה. כבר כעת מבחינים בתל לכיש המרשים המתנשא לגובה של 268 מטר מעל סביבתו. התל עצמו הינו גן לאומי ומומלץ לבקר בו בהזדמנות אחרת. אנו נעבור מצדו המזרחי (8) במקביל לנחל לכיש ונספר עליו כעת. תל לכיש, ( בערבית : תל א – דויר ) , ממזרח למושב לכיש הוא מן הגדולים והחשובים בתלי ארץ – ישראל . מדרונותיו תלולים , ושטח פסגתו השטוחה מגיע ל – 72 דונם . ממזרח ומצפון התל גובל בנחל לכיש , וממערב ומדרום גובלים בו גם גאיות . רק בפינתו הדרומית – מערבית התל מתחבר באוכף עם הגבעה שמדרומו , שעליה משתרע המושב לכיש . האוכף המוגבה מקל את הגישה לתל ; כיום , כבעבר , עולה מכאן הדרך אל שער העיר ואל התל . בשנת 1929 זיהה ו " פ אולבריט בתל זה את לכיש הקדומה , וזיהוי זה מקובל היום על כל החוקרים . היישוב בלכיש החל בתקופה הכלקוליתית , בשלהי האלף ה – 4 לפנה " ס . באלף ה – 3 לפנה " ס , בתקופת הברונזה הקדומה , הייתה זו כנראה עיר גדולה , אלא שידיעותינו עליה מועטות , שכן שרידי הבנייה מאותה תקופה לא נחשפו בחפירות . במחצית הראשונה של האלף ה – 2 לפנה " ס , בתקופת הברונזה התיכונה , הייתה לכיש עיר חשובה ומבוצרת היטב . סוללת עפר בנויה במורד הקיפה את העיר , והקנתה לתל את צורתו הכמעט מרובעת ואת מורדותיו התלולים . בתחתית הסוללה נחצב חפיר עמוק ורחב , הנראה היטב בצדו המערבי של התל . במאות ה – 14 וה – 13 לפנה " ס , בתקופת הברונזה המאוחרת , הגיעה לכיש לשיא פריחתה ; היא הייתה אז אחת מערי המדינה החשובות בארץ . במכתבי אלעמארנה כלולים כמה מכתבים ששלחו מלכי לכיש אל פרעה . בספר יהושע ( י , לא – לב ) מסופר שיהושע וכל ישראל נלחמו בלכיש : " ויחן עליה וילחם בה … וילכדה ביום השני ויכה לפי חרב ואת כל הנפש אשר בה " . הממצא הארכיאולוגי משלים את העדות הכתובה : בלכיש נחשפו שרידיה של העיר הכנענית הגדולה , והתברר שהיא נהרסה בשרפה אדירה בראשית המאה ה – 12    לפנה " ס . לאחר שנהרסה העיר הכנענית עמדה לכיש בחורבנה כ – 200 שנה . בתקופת המלוכה נבנתה העיר מחדש , והיא נזכרת בין ערי המבצר שבנה רחבעם מלך יהודה ( דברי הימים ב יא , ט ) . במאות ה – 9 וה – 8 לפנה " ס הייתה לכיש עיר ממלכה מרכזית ומבוצרת , שנייה בחשיבותה בממלכת יהודה לאחר ירושלים הבירה . במסע הכיבוש של סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה " ס חנה סנחריב בלכיש ( מלכים ב יח , יד ) . סדרת תבליטים שהתגלתה בארמון סנחריב בנינוה , בירת אשור , מתארת בפירוט רב את כיבוש לכיש , דבר המלמד על חשיבותה הרבה באותה עת . לכיש נהרסה אז כליל , ותושביה נהרגו או הוגלו . שרידי ההרס ניכרים ברחבי האתר ( שכבה ווו ) . העיר עמדה בחורבנה במשך רוב המאה ה – 7 לפנה " ס ; היא נבנתה מחדש כעיר מבוצרת ( שכבה וו ) , כנראה בידי יאשיהו מלך יהודה , ונכבשה ונהרסה בידי צבא נבוכדנצר מלך הכשדים , שכבש את יהודה ב – 586 – 588 לפנה " ס . לכיש נזכרת בנבואת ירמיהו ( לד , ז ) כאחת משתי ערי המבצר היחידות שנשארו ביהודה על סף כיבוש ירושלים והחרבתה במסע המלחמה של בבל ; העיר האחרת היא עזקה . יישובה האחרון של לכיש חל בתקופה הפרסית . העיר נבנתה ובוצרה מחדש כבירת מחוז . היא דעכה לאטה , ולאחר התקופה ההלניסטית ניטשה כליל , ומרכז היישוב באזור עבר למראשה הסמוכה .  בשנים 1932 – 1938 חפרה בלכיש משלחת בריטית גדולה בראשותו של ג " ל סטרקי . החפירות נפסקו לאחר שב – 1938 נרצח סטרקי בידי ערבים בדרכו לירושלים . החפירות התרכזו בבתי הקברות העתיקים שמחוץ לתחום התל , ואילו בתל גופו נערכו חפירות מועטות יחסית . בעיקר חשובות החפירות באזור שער העיר , שם התגלו במפולת השרפה של כיבוש נבוכדנצר " מכתבי לכיש " המפורסמים . היו אלה אוסטרקונים בכתב העברי הקדום, כנראה מכתבים או העתקי מכתבים משלהי ממלכת יהודה , שנכתבו אל מפקד ושמו יָאוּש . בעיקר ידוע המכתב המספר ש " אל משואות לכיש [ א ] נחנו שמרים ככל האותות אשר נתן אדני כי לא נראה את עזקה " . מכתב זה הוא השלמה ארכיאולוגית מרגשת לפסוק בספר ירמיה ( לד , ז ) : " וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלם ועל כל ערי יהודה הנותרות אל לכיש ואל עזקה כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר " . חפירה מצומצמת נערכה בשנים 1966 – 1968 באזור " מקדש השמש " , שבמזרח התל , בידי י' אהרוני . מאז 1973 נערכו בלכיש חפירות שיטתיות מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב והחברה לחקירת ארץ – ישראל ועתיקותיה , בראשות ד' אוסישקין . החפירות נפסקו בשנת .1987 המבקר בתל יכול לראות רבים מן השרידים שנחשפו . העלייה אל התל היא מן האוכף שבפאתו הדרומית – מערבית . כאן נראים תלי אבנים השפוכים כנגד מדרון התל – שרידי סוללת המצור האשורית ששפך סנחריב כדי לקרב את אילי המצור אל החומה . זוהי סוללת המצור האשורית היחידה שהתגלתה עד כה . רוחב הסוללה היה כ – 70 מ' , ואורכה במרכזה היה כ – 60 מ' . כאן נערמו כ – 19,000 טונות של אבן . פני הסוללה צופו בשכבת  אבנים , והן לוכדו בטיט . ראש הסוללה הגיע עד למרגלות חומת התמך החיצונית , מקום שבו הוכן משטח של עפר ועליו הוצבו אילי המצור , כפי שאפשר לראות בתבליט האשורי בנינוה . כאשר חזו מגני העיר בהקמת הסוללה , החלו להקים סוללה נגדית אל מול צדה הפנימי של חומת העיר , מול הסוללה האשורית . אורך הסוללה הנגדית כ – 120 מ' , וראשה התרומם מעל ראש החומה העיקרית . כך נוצר קו הגנה נוסף מבפנים לחומה . מכאן עולה דרך הגישה אל השער . שער זה הוא הגדול והמסיבי מכל השערים הידועים לנו בארץ – ישראל מתקופת המלוכה . השער עצמו מורכב ( בשכבות iii ו –  iv )  משער חיצוני ומשער פנימי . לאחר המעבר בשער החיצוני פונה הנכנס ימינה בזווית ישרה ועובר בשער הפנימי . לשער יש ארבע כניסות ושישה חדרים . בית השער הפנימי בלכיש מושתת על מבנה יסוד הבנוי לעומק ניכר . החללים של יסודות השער ממולאים עפר , ומילוי עפר תומך במבנה מבחוץ . מבנה העל של קירות השער היה בנוי לבנים על מסד של אבן . כאן נמצאו שברי ציר ברונזה של אחת מדלתות השער , ואליהם היה דבוק גזיר עץ מן הדלת השרופה . נראה שהדלתות נעשו משטה סלילנית. כשחודש היישוב בלכיש , כנראה בימי יאשיהו ( 639 – 609 לפנה " ס ) , נבנה שער חדש קטן בממדיו ופחות מסיבי בבנייתו , שדרכו נכנסים לתל . חצר מלבנית הפרידה בין השער החיצוני לבין השער הפנימי , והוקפה בחדרים . באותה עת נבנתה חומה חדשה , דקה יותר , מעל לחומה שנהרסה בכיבוש האשורי . " מכתבי לכיש " נמצאו בחדר הקטן שמימין לשער החיצוני . העיר שכבשו האשורים הייתה מוקפת בשתי חומות : החומה החיצונית – חומת תמך מסיבית – המקיפה את התל לאורך מחצית המדרון ומתחברת אל השער החיצוני ; והחומה הפנימית , העוברת לאורך שולי התל ומתחברת לשער הפנימי . לרגלי החומה נמצאו שרידים של כלי נשק , תחמושת וציוד : קשקשי שריון , אבני קלע וכ – 850 ראשי חץ מברזל ומעצם . זוהי עדות לקרב שהתחולל כאן ולריכוז כוח האש האשורי במקום זה . במרכז התל ניצב ארמון המצודה מתקופת מלכי יהודה . זהו הבניין הגדול , המסיבי והמרשים ביותר מתקופה זו הידוע כיום בארץ . שטחו כ – 2.5 דונם , ועם חצרותיו ומבני העזר שלו הוא משתרע על שטח של כ – 13 דונם . מפסגתו של ארמון המצודה אפשר להשקיף למרחקים , למן הר חברון במזרח ועד לחוף הים במערב . היה זה ארמון מצודה מלכותי , ובו ישב המושל מטעם מלך יהודה . הבניין הוקם כנראה במאה ה – 10 לפנה " ס . הוא הורחב מאוד ושונה פעמיים במאות ה – 9 וה – 8 לפנה " ס , ונהרס בעת כיבוש סנחריב . הוא הוקם בצורה לא רגילה : יסודותיו לא נחפרו באדמה , אלא נבנו על גביה . קירות היסוד שלו גבוהים , והחלל שביניהם מולא בעפר שנלקח מהשכבות הקדומות יותר שבתל . יסודות הבניין התרוממו לגובה ניכר , ובפינה הדרומית – מערבית נמצא מפלס הרצפה על גבי קירות יסוד שגובהם הגיע ליותר מ – 9 מ' . בצד מזרח נמצאה בחזית הבניין , בשלב קיומו האחרון , חצר טקסים גדולה . כאן אף נבנה גרם מדרגות מפואר , ודרכו נכנסו אל הבניין . ארמון המצודה התרומם בוודאי לגובה רב , אלא שכל חלקו העליון חסר היום . בתקופה הפרסית הקימו כאן ארמון קטן למושל המקומי , ולשם כך פינו את מפולת הקירות והתקרה של ארמון המצודה של מלכי יהודה עד למפלס רצפתו . סטרקי חפר את המבנה הפרסי והסיר את שרידיו כליל , מלבד שני ספים ושני בסיסי עמודים מדורגים , המונחים כיום במקום . למבקר בתל מצטייר ארמון המצודה כתיבת אבן ענקית המכוסה ברצפת הבניין , העשויה טיח לבן . קטעים מן הרצפה נשתמרו היטב . על אחד הבסיסים של הארמון מן התקופה הפרסית נחקקה כתובת במלחמת העצמאות , המספרת שהמקום נכבש בידי מחלקת החי " ש של כפר מנחם . שניים משטחי החפירה החדשים גובלים בארמון המצודה . בין פינתו הדרומית – מערבית ובין שולי התל משתרע שטח החתך , שנועד לחדור ( בשטח צר ) אל השכבות העמוקות של התל . סמוך לקצהו הצפוני של ארמון המצודה ומתחתיו נחשפו שרידי מקדש כנעני גדול מן המאות ה – 13 – 12 לפנה " ס , הוא " מקדש האקרופוליס " . הבניין כולל חדר כניסה , אולם מרכזי ודביר . הכניסות לשלוש היחידות היו בציר אחד , העולה ממערב למזרח . כמה מקירות האולם המרכזי היו מעוטרים בתמשיחי צבע . במקדש נתגלתה לוחית זהב מרוקעת המתארת אלה כנענית – מצרית הניצבת עירומה על גבו של סוס , ובידיה פרחי לוטוס . לוחית זאת ותחריט של אל כנעני על אבן מסותתת מעידים שהפולחן במקדש היה כנעני . מקורה של תכנית המקדש הוא במצרים . גם מקורם של העמודים המתומנים ובסיסיהם שנתגלו באולם המרכזי הוא תרבות מצרים . הם מוצגים במוזיאון ישראל . כמו כן נחשף כאן ארמון מסוף תקופת הברונזה התיכונה – המאה ה – 17 לפנה " ס . ארמון זה היה בוודאי מקום מושבו של שליט העיר . הוא משתרע ברובו מתחת למתחם ארמון המצודה מתקופת מלכי יהודה . לארמון קירות לבנים עבים , ונראה שהייתה לו גם קומה שנייה . הוא חרב בשרפה גדולה המציינת את חורבן העיר בתקופת הברונזה התיכונה וו . מדרום לארמון המצודה נראים שרידי בתים מן המאה ה – 8 לפנה " ס , שנחפרו בידי סטרקי . לאחר חורבן העיר , בתקופת הברונזה התיכונה , נבנה מקדש מחוץ לתל , סמוך לפינתו הצפונית – מערבית . מקדש זה נבנה בחפיר העזוב , וחברי המשלחת הבריטית כינו אותו " מקדש החפיר " . המקדש הוא בן תקופת הברונזה המאוחרת , והוא נהרס כנראה בסוף המאה ה – 13 לפנה " ס . במקדש שלושה שלבי בנייה . בשלב הבנייה האחרון הותקנה גומחה פולחנית , ובחזיתה נבנה מזבח . בין ממצאיו יש לציין חרפושית של תחותמס ה – 3 ובקבוק בושם בדמות אישה . מקדש זה נהרס במאורעות 1936 – .1939 במזרחו של התל נמצא " מקדש השמש " . פתחו של המקדש פונה למזרח , ולכן קישר אותו סטרקי עם פולחן השמש . הוא כלל חצר גדולה , שממנה עלו אל אולם רוחב וממנו אל הדביר שבקצהו המערבי , הגבוה , של הבניין . לדעתו של י' אהרוני המקדש הוא מן התקופה ההלניסטית , והוא שימש כאתר פולחן יהודי . מתחתיו חשף אהרוני חדר פולחן מן המאה ה – 100 לפנה " ס . יש לשער ש " מקדש השמש " הוקם בתקופה הפרסית . כ – 200 מזבחות קטנים מאבן גיר מן התקופה הפרסית נתגלו מחוץ לתל , אך קשה לדעת אם יש לקשר מזבחות אלו עם עבודת הפולחן שהייתה נהוגה ב " מקדש השמש " .  בצדו הדרומי – מזרחי של התל נמצא הפיר הגדול החצוב בסלע ; מידותיו כ – 25 א 22 מ' , ועומקו כ – 22 מ' . הפיר נחפר אך בחלקו , ותפקידו עדיין לא התברר . יש הסוברים שזוהי תחילתו של מפעל גדול לאספקת מים לעיר בעת מצור , שכרייתו לא נשלמה , אך סביר יותר שלפנינו מחצבה גדולה לאבני בניין , שסיפקה אבנים בעיקר לבניית המבנים של שכבה iv . בפאתו הצפונית – מזרחית של התל , סמוך לחומה החיצונית ובתוך תחומה , יש באר . הבאר חצובה ברובה בסלע , והיא נחפרה בידי סטרקי . עומקה 44 מ' , ובעת שנוקתה עדיין היו בה מים . באר זו שימשה כנראה מקור מים עיקרי ללכיש הקדומה . אפשר שבמקום זה היה אף שער נוסף . בתקופה הממלוכית נבנה על מדרון התל הכפר א – דוימה . הכפר נכבש במלחמת העצמאות וכל תושביו נמלטו להר חברון , חלקם למחנה הפליטים אלפואר , מדרום לחברון , וחלקם למחנה אלערוב , בין גוש עציון לחלחול . נמשיך עוד כ 700 מטר מקצהו הדרומי של התל עם השביל עד הכניסה למושב לכיש  (9).   מידע כללי להולכים במקטע זה אחריות המטייל

• כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
• כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
• כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
• כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
• המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
• באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
•  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
• על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

הוראות בטחון לקטע זה:

• במקומות חציית כבישים או הליכה במקביל להם יש לנקוט במשנה זהירות
• אין להיכנס למערות / בורות שהם רבים באזור ללא ליווי מדריך המכיר לאן היכן ניתן לבקר והיכן קיימת סכנה בביקור כזה. ככלל, יש לשים לב לבורות מערות תוך כדי הטיול.

אפשרויות חילוץ:  אפשרית לכל אורך המקטע בסיוע רכב בעל הנעה קדמית. אפשרי בעזרת רכב בעל הנעה קדמית. טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה):  08-9253321    טלפונים לחרום:  משטרת אשקלון: 6771490 – 08 , משטרת קריית גת: 08-6872222. מד"א 101, מכבי אש 102. דרגת קושי: תלויה בגילו ובכושרו של המטייל. אפשרויות לינה באזור:

• צימרים ביישובי האזור: בית גוברין , לכיש

מקומות השווים ביקור באזור:

• גן לאומי בית גוברין – תל מארשה
• תל לכיש